כפרהההההההההה

שחר חסון

או איך שחר חסון גורם לי להשתפר מקצועית?

כשאני מלמדת יש לי טריק שעוזר לי לשבור קצת את הקרח, אז בואו ננסה אותו גם כאן…
תקראו שניה את המשפט: "ברוכים הבאים לשעשועון…. מרכיבים את מודל ADDIE!"
קראתם את זה בהתלהבות מוגזמת ובטון של שחר חסון בהופעות שלו – כפרה עליכם, אתם במקום הנכון!
קראתם את זה בצורה סאחית להפליא? יכול להיות שכל מה שכתוב כאן פחות רלוונטי אליכם. בכל זאת בחרתם להמשיך לקרוא? סבבה, ניתן קצת רקע.

שחר חסון הוא מלך העולם. הוא מוכר בעיקר כסטנדאפיסט, לסרטונים שלו ביו טיוב יש מיליוני צפיות, הוא חוצה מגזרים והוא מצחיק בטירוף (כן, הוא גם גס בטירוף…FYI).

שחר חסון יו טיוב

לברנש הזה יש ז'רגון שלם, למשל כשהוא שואל משהו מישהו מהקהל והמישהו הזה נותן לו תשובה חצי מסתורית, אז יש לו קטע קבוע – הוא הופך את העניין לשעשועון ניחושים ומכריז בטון של מנחה שעשועונים שחש את עצמו: "ברווווווכים הבאים לשעשועוווווווון….. מה יאיר עושה בחייםםםםםם?!". עד כדי כך שהקהל כבר מבקש שיעשה שעשועונים. אז מה עשתה סחבקית? הכניסה את זה להדרכות שלה ובמקום ללמד את מודל ADDIE בשקף יבש, אני מכריזה על שעשועון (כן, בטון של חסון) ומבקשת שהלומדים ינחשו איך לדעתם יראה המודל. מעבר לזה שזה שובר את הקרח וגורם להם לחשוב, לטעות, להתנסות ולזכור את המודל טוב יותר (מוכח מחקרית)… זו אחלה דרך להכניס קצת צחוקים, לראות מי הגרופיז של חסון כמוני ולצור איתם חיבור נוסף, מעבר להיותנו מדריכה ומודרכים. עוד נחזור לזה.

עכשיו אחרי הסיפתח, הבה נמנה את הסיבות בזכותן האדון הגיע לאן שהגיע ולמה הוא ממש השראה מקצועית שלי.
אגב, אני יודעת שאולי זה יראה כמו רשימת תכונות באפליקציית היכרות וזה יוצא קצת קריפי. אז זה באמת קצת קריפי :) סליחה מראש.

מתמיד

הבחור כבר כמה שנים, מעלה ליו טיוב כל יום חמישי, קטע מההופעה שלו. כל יום חמישי, כבר כמה שנים! כל חמישי, שנים!!! לכל קטע שלו ביו טיוב יש תוך ימים עשרות אלפי צפיות…

ואני? מעבר לזה שאני אשכרה מחכה בימי חמישי לסרטון השבועי… כשהקמתי את limi עשיתי אותו הדבר! כל יום שלישי במשך שנה העלנו לקהילה פוסט עם כותרת קבועה: "שלישי limi" עם תוכן מקצועי אחר כל פעם. תקשיבו, זה קשה… ההתמדה הזו הייתה ממש מאתגרת. אבל הי, הצלחתי לעשות את זה שנה שלמה, לייצר הרגל בקהילה, לגרום לאנשים להיכנס לאתר שלנו ולקרוא תוכן והכי חשוב לצור תוכן מקצועי במשך שנה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

נדיב

הנסיך הזה פשוט מעלה קטעים מההופעה שלו ליו טיוב, בחינם אין כסף. והוא תימני! (#בדיחהעדתיתבסגנוןשחרחסון #לאלהתרגשבבקשה). בזמן שאחרים לא מוכנים שיצלמו הופעות שלהם, הוא עושה ההיפך: מעלה בעצמו קטעים שלו ליו טיוב. למה? כי הוא מבין שהנדיבות הזו משתלמת בכל רמה אפשרית. כמובן ברמה הכלכלית כי ההופעות שלו מפוצצות (והוא מופיע מלאאאא). אבל לא רק בפן הזה, אלא גם כי הוא באמת נדיב והוא באמת פשוט אוהב להצחיק אנשים.

ואני? נקטתי באותו האופן בדיוק. אני משתדלת שבהדרכות שלנו תמיד יקבלו את כל החומר (מצגות, פורמטים, לינקים…), מלא תוכן ב-limi פתוח לקריאה חופשית, הפודקאסטים בהם יש ידע מקצועי שלי חופשיים להאזנה והיד עוד נטויה. כי באמת חשוב לנו שאנשים ילמדו גם אחרי שאנחנו יוצאים מהכיתה או מהזום. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

מחדש

הייתי בהופעה שלו כבר לפחות 5 פעמים, צ'מעו אין לו (כמעט) קטעים דומים. יש נרטיבים ומנטרות שחוזרות על עצמן וזה כיף, אבל התוכן כל הזמן משתנה. זה לא כמו הופעות של סטנדאפיסטים אחרים שצריך לחכות שיעלו מופע חדש, הבנאדם מחדש כל הזמן. איך? מעבר לזה שזה בדם שלו, הוא כל הזמן מספר על דברים שקרו לו בימים האחרונים, על אקטואליה ועושה מהם צחוקים + הוא מדבר מלא עם הקהל ומאלתר. ככה שזה פשוט יוצר חידוש מלאי מתמיד.

ואני? לומדת ממנו. וואי איך אני מפחדת שמישהו יצא מהדרכה שלנו ויגיד: "זה בול מה שהיה בפעם הקודמת" או "היא לא חידשה לי כלום". לכן אני ממש משתדלת שההדרכות לא יראו אותו דבר: בשקפים, בדוגמאות, בתוכן, במחקרים. זו עבודה אין סופית אבל וואלה גם לי משעמם מאתיים פעם ללמד בדיוק אותו דבר. בנוסף, ההדרכה כולה מבוססת על שיחה עם הלומדים, התנסויות ותרגולים, דוגמאות שלהם, מחשבות, דילמות… ככה (מעבר לסיכות המקצועיות לייצר הדרכה כזו) גם אנחנו לומדים מלא ומקבלים עוד מלא זוויות חדשות על התוכן. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

צנוע

כן, עם כמה שזה נשמע מוזר, הגברבר הזה יכול לרדת על מישהו שהוא חופר, שהוא מאחר, שהוא מהבול, שהוא מטורלל אבל הוא תמיד יעשה את זה עם חן ולא ברשעות ובזדוניות. הוא תמיד מוודא שהוא לא ירד על מישהו חזק מידי, זה תמיד בגובה העיניים. הפידבקים של הקהל קריטיים לו והוא יודע שהוא מתפתח בזכותם.

ואני? עובדת על זה. ממש משתדלת לעבוד על זה. נורא קל לתפוס את עמדת המדריכה היודעת כל, כי שמו אותנו על הבמה וכולם צריכים להקשיב. אבל אני לא יודעת הכל וחובת ההוכחה היא עליי. עם השנים פיתחתי אמונה עמוקה שכשאני מלמדת אני בעצם לומדת עם קולגות כי בתכל'ס יש לי הרבה יותר מה ללמוד מכמה אנשים שיושבים בחדר / זום, מאשר ההיפך. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

אוהב

הבן אדם א-ו-ה-ב את הקהל, ממש רואה בהם את הטוב. פשוט חולה עליהם וזה ניכר.

ואני? אחת הנקודות העמוקות שלי במקצוע… לפני הרבה שנים אי שם כשהדרכתי נוער בסיכון בגדנ"ע הבנתי שאני חייבת למצוא בכל אחד מהם את הטוב, ושאם אני לא יאהב אותם, ממש ירגיש שאני רוצה בטובתם (גם כשהם מביאים לי את העצבים), אני לא אצליח במשימת הלמידה וזה יהיה די פאתטי. יש עד היום הדרכות או תהליכים כאלו שאני לפעמים מרגישה שאני לא מצליחה להתאהב בלקוח / לומד… איך אני מתבאסת מזה. אני מנסה להזכיר לעצמי שאין לומד רע, יש לומד שרע לו… ולהתחבר לנקודה הזו בה בכל זאת כדאי להתאהב באדם שמולי. אהבה משתקפת החוצה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

לא ראה בעיניים את הקורונה

האח על מלא הזה היה אחד מהראשונים שהמירו הופעות לזום. הוא אוהב את הקהל, אוהב את מה שהוא עושה אז הוא פשוט המשיך להופיע מול מסכים כשחלק מהצופים מתעפצים או מנסים למצוא זוגות גרביים, 10 אנשים באולפן ומאחוריו תפאורה בשקל וחצי. הוא הפך את הזום לצחוקים… אנשים הכינו לו שלטים, אנשים התחברו מהעולם, אנשים עשו מסיבות צפיה… והוא השתפר תוך כדי ולמד את העסק (ושנא כמעט כל רגע).

ואני? כמוהו, לא סובלת את הזום. בתור אחת שמדריכה מגיל 18 על רצפה יציבה, פתאום להדריך דרך מסך זה לא כיף. עם כל היתרונות שבזה (ויש מלא!) במרבית ההדרכות זה איך לומר…פחות כיף. אבל, זה מה יש בקורונה ובנאדם הדביק אותי בראבק שלו ובהבנה שגם כמישהי מחוברת להרצאה שלי באמצע פן (טרו סטורי) יש שכר לעמלי. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

שקיפות

דוד שחר משתף מהחיים שלו, הוא אותנטי, כנה עד כאב ובא בלב נקי. הוא מדבר כמו שהוא מדבר בחיים הרגילים שלו ואפילו משתף בפחדים וחששות. אבל מה אני הכי אוהבת, שהבחור משקף כסטנדפיסט את הצד שלו באירוע. הוא מדבר עם הקהל על בדיחה שלא עבדה, צוחק (בגובה העיניים כן) על מישהו מהקהל שמנסה להצחיק ("בוא, תן לי לעשות את העבודה שלי, בסדר נשמה?"), מראה לקהל איך הוא נראה מהזווית שלו ("יש לך פרצוף של יה!", "אחי אתה נראה כמו אחד שלא הבין מה עשיתי עם האלתור הזה עכשיו") – הוא פשוט שקוף וזה יוצר תחושה כייפית של "אני איתך נשמה!".

ואני? לדעתי בתת מודע שלי זה אחד הדברים החזקים שלקחתי ממנו, להיות אני בהדרכה. לא להיכנס לדיבור גבוה, להגיד "כפרה" כי ככה אני גם בחיים, לשקף ללומדים את מהלכי ההדרכה (על אחת כמה וכמה כשמדובר בקולגות). למשל: אחד הלומדים לא משחרר, מדבר ומרחיב ואני רוצה שנתקדם – אני שקופה ושואלת בחצי הומור מה אתה עושה עם חניך שמרחיב ומרחיב ומרחיב ועוד קצת מרחיב ועוד מלא מרחיב… (הוא תמיד צוחק אגב) או אם משהו לא עובד כמו שצריך, אנסה רגע לעשות ZOOM OUT, לשקף שאני מרגישה שזה לא עובד (אגב אם אני לא אוהבת את המודרכים זה יצא לי בעצבים ולא בנועם ובהומור), לספר על כישלונות שלי ועל חששות שלי (אפרופו המעבר לזום). זה עובד בטירוף, בעיקר בשבילי כי עם השנים יורדת ממני איזו פוזה שנוצרת מעצם הפוזיציה הזו או התרגשות בהרצאות גדולות ואני יותר אני.

מה שמוביל אותי לסיכום.

איזה כיף זה לצחוק!
תודה שחר שאתה מצחיק אותי לאללה ושאתה עוזר לי להיות קצת יותר מקצועית ואותנטית.
עובדים כפרה :)